בייגן ואח' נ' סאסי קבלני בניין עפר וכבישים(1986) בע"מ

פסק דין

התובעים רכשו מהנתבעת, שהיא חברה לבניה, דירה. בעת שהתובעים ראו לראשונה את הדירה – כאשר המבנה כולו היה בשלב שלד – היה פתח לחלון בקיר המפריד בין הסלון למרפסת. התובעים חתמו על הסכם לרכישת הדירה כאשר בתשריטים, שמצורפים להסכם, החלון לא מצוין (בתחילה התובעים רכשו דירה אחרת באותו מבנה אך בהסכמה החליפו את הדירה הנרכשת לדירה נשוא תיק זה). כחודשיים לאחר החתימה על ההסכם התגלה לנתבעת שפתח החלון נבנה בטעות ובניגוד להיתר הבניה, לפיכך הוא נאטם. התוצאה בסופו של דבר היא שהתובעים קיבלו בדיוק את הדירה שנרכשה על ידם בהסכם כאשר היא בנויה בהתאם לתשריטים שנחתמו אף הם על ידם, אך זו הייתה שונה (ללא חלון) ממה שהם ראו כאשר המבנה היה בשלב שלד. האם מגיע להם פיצוי על כך, זו השאלה שבפני.

התובעים טוענים כי ערך דירה עם חלון, גבוה יותר מערכה ללא חלון. להם הוצגה הדירה, במצב שלד, כשהיא כוללת חלון, ולכן הם תובעים את ההפרש בין ערכה עם חלון לערכה ללא חלון. להוכחת ההפרש צירפו התובעים מסמך שנערך על ידי שמאי המקרקעין יניב גוב-ארי שהעריך את ירידת ערך הדירה בשל העדר חלון בסכום של 25,000 ₪. התובעים הגישו תביעה בסך 32,500 ₪ שכוללת גם פיצוי בגין עגמת נפש בסך 3,000 ₪ לכל תובע (סה"כ 6000 ₪) ו- 1,500 ₪ ששילמו עבור המסמך של השמאי.

הנתבעת טוענת כי התובעים חתמו על הסכם הכולל תשריט. מעיון בהסכם ובתשריט, שלטענת הנתבעת נמסרו לתובעים לעיון די זמן לפני שהם חתמו עליהם, עולה כי החלון לא מצוין בהם והוא לא אמור היה להיות. גם בפרוספקט שנמסר לתובעים, די זמן לפני החתימה, לא מצוין החלון.

הנתבעת טוענת עוד כי התובעים השתהו בהגשת התביעה. לטענתה, בפרוטוקול סגירת החשבון ובפרוטוקול מסירת הדירה לא ציינו התובעים דבר לגבי החלון, על אף שמסמך השמאי לגבי ירידת הערך בשל העדר החלון כבר היה בידם, ורק כשלושה חודשים לאחר מכן הם כתבו מכתב דרישה בעניין. בעקבות קבלת המכתב הם זומנו לשיחה והובהר להם שפתח הלון שנעשה בתחילה הוא תוצאה של טעות ביצוע של הקבלן בשטח, והוא נעשה בניגוד להיתר הבניה שהתקבל בשנת 2007 ושלא ניתן היה לשנותו. התביעה הוגשה רק בחלוף 8 חודשים ממועד קבלת הדירה.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית בהם כל צד חזר על טענותיו כאשר התובעים טוענים כי התשריט לא נמסר להם לפני חתימתם על ההסכם והם ראו אותו לראשונה, ברפרוף, בעת חתימת ההסכם. עוד טענו התובעים כי הם רכשו בתחילה דירה אחרת אך ביקשו להחליף אותה בדירה הזו בשל שעות האור הרבות יותר שיש בדירה זו שנובעות בין היתר מהחלון נשוא התיק. לדבריהם, הדברים נמסרו לנציגי התובעת.

הנתבעת טענה בתצהיריה שהתובעים קיבלו "תיק דייר" הכולל את ההסכם והתשריטים לפני חתימתם על ההסכם כדי שיוכלו להתייעץ עם בעלי מקצוע לכן לא נכונה הטענה שהם ראו את התשריטים לראשונה בעת חתימת ההסכם. עוד טענה הנתבעת כי היא משמשת חברה משכנת ולפיכך ידוע לה שהתובעים מכרו את הדירה ברווח של כ- 340,000 ₪ .

הצדדים נחקרו וכל צד חזר על טענותיו. מחקירת התובע עלה כי הוא שוטר ואשתו מורה למדעים. לדבריו, הם לא קיבלו את ההסכם והתשריטים לפני מועד החתימה ואולם במועד החתימה איש לא האיץ בהם לחתום והם היו יכולים לקרוא את ההסכם והתשריטים ללא לחץ. לדבריו, אשתו אף קראה את החוזה כולו והוא קרא חלק ממנו. מחקירת עדי הנתבעת עלה כי הנוהג אצל הנתבעת הוא לתת ללקוח תיק דייר ולכן הם מניחים שגם במקרה זה נעשה כך אך לא ידוע להם לאמר האם ומי נתן בפועל את תיק הדייר (הכולל הסכם ותשריטים) לתובעים.

עיינתי בטענות הצדדים ומסקנתי היא כי מחד, הוצג בפני התובעים מצג שווא רשלני לפיו בסלון הדירה, בקיר במפריד בין הסלון למרפסת, יהיה חלון. מצג זה הוצג בעת ביקורי התובעים במבנה, שכן, אין מחלוקת שבזמן הביקור הפתח לחלון היה קיים. יתכן שהדבר היה שלא בידיעת הנתבעת ומתוך טעות של קבלן הביצוע אך עצם אי הידיעה היא בגדר רשלנות והצגת הדירה כאשר החלון נמצא מהווה היצג שווא רשלני. מדובר בהיצג בין צדדים להסכם לפיכך ניתן לחייב בפיצוי בגין היצג זה. מאידך, לו היו התובעים קוראים את ההסכם והתשריטים, כפי שמצופה שיעשה מי שחותם על הסכם, היו רואים, כבר בעת החתימה, שאין ולא צריך להיות חלון במקום בו מצוי הפתח לחלון. עניין לזו אפוא בהיצג שווא רשלני של הנתבעת, מחד וברשלנות של התובעים באי קריאת ההסכם, מאידך.

באשר לנזק, התובעים צירפו מסמך שכינו אותו כחוו"ד של השמאי גור-ארי ממנו עולה כי אומדן ירידת הערך הוא 25,000 ₪. וסכום זה (בצירוף עגמת נפש והוצאות) תובעים הם מהנתבעת. הנתבעת טוענת בסיכומיה, וטענה אף בדיון עצמו, כי אין מדובר בחוות דעת אלא במסמך שאינו ערוך כחוו"ד ומשום כך למעשה התובעים לא הוכיחו את תביעתם.

עיינתי בטענות הצדדים בעניין זה ומסקנתי היא כי מחד, צודקת הנתבעת בטענתה שאין מדובר במסמך שערוך כחוו"ד. אין במסמך פרטים על מומחיותו של המומחה ואין את "האזהרה" של המומחה שידוע לו שדין חוו"ד כדין עדות בבית המשפט. מאידך, הנתבעת עצמה לא העלתה טענה זו במהלך קדמי המשפט ואף בכתב הגנה לא הכחישה שקיימת חוו"ד, וכך כתבה בסעיף 17 לכתב ההגנה: "הנתבעת מכחישה כל טענה פרט ועובדה אשר בסעיפים 24 – 27 לכתב התביעה, וכל טענה או עובדה המפורטות בחוות הדעת, למעט עצם קיומה של חוות הדעת" (ההדגשה שלי ג.א.). היינו, הנתבעת עצמה התייחסה בכתב ההגנה למסמך שצורף להוכחת הנזק כחוות דעת. אין להתעלם גם מטענת הנתבעת לפיה התובעים מכרו את הדירה ברווח של כ- 340,000 ₪ ואם טענת התובעים היא שמדובר בעליית מחירי הדיור בלבד היה עליהם להביא חוו"ד גם לעניין זה.

בנוסף לאמור, יש בהתנהגות התובעים, שהחזיקו בידם את מסמך השמאי כבר ביום 29.9.08 או בסמוך לכך, אך בפרוטוקולים של סגירת חשבון ומסירת הדירה לא ציינו דבר לענין זה, משום חוסר תום לב וגילוי דעתם שאין בהעדר החלון משום ליקוי שאותו יש לציין.

לאור כל האמור, ובשקילת הרשלנות של כל צד (הנתבעת בהצגת הדירה והתובעים בקריאת ההסכם) ובשקילת העדר חוו"ד כדין מצד אחד אך בקיום מסמך שהצדדים עצמם ראו בו חוו"ד ומאידך בהתחשב בכך שהתובעים שידעו על חוו"ד והנובע ממנה לא מצאו לנכון לטעון דבר לענין זה בעת קבלת הדירה אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך של 12,500 ש"ח וכן אני מחייבה בהוצאות עבור קבלת מסמך השמאי בסך 1,500 ₪ וכן באגרה וכן בשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ + מע"מ (בהתחשב בתוצאה לפיה התקבלה רק חלק מהתביעה).

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ט"ז חשון תשע"א, 24 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: